top of page

ספריית מאמרים | נוכחות האין - אובדן בשדה הלידה

שומרי הזיכרון

אין ימי זיכרון לתינוקות שלא נולדו חיים.

אין ימי זיכרון לתינוקות שלא נולדו חיים, אף אחד לא מקריא את השם שלהם בשום מקום, ובימי זיכרון, בטקסים לזכר, כשמדינה שלמה עוצרת כדי לזכור את בניה שנפלו – אני מדברת עם האימהות שמשתפות עד כמה האובדן השקט הזה - נהיה עוד יותר שקוף. ה-אין זיכרון-אין קבר-אין תמונה על הקיר –  נהיה עוד יותר בלתי נסבל.
אנחנו חיים במדינה עתירת מקומות שתפקידם להחזיק עבורנו זיכרון - אתרי הנצחה, אנדרטאות ומוזיאונים לזכר הנופלים במערכות ישראל, טנקים ומשוריינים בדרך לירושלים כדי שלא נשכח, מוזיאון יד ושם, בית התפוצות, ישובים ורחובות נקראים על שם אנשים ומלחמות. בית יצחק, לוחמי הגטאות, קהילת ורשה. בליל-הסדר אנחנו מקבלים הנחיות מדויקות כיצד לשמר את זיכרון אירועי העבר דרך הדורות הבאים ואת הנוער שלנו אנחנו שולחים לפולין למסע שמבטיח שהם יחזרו עם צ'יפ הזיכרון טמון עמוק בתוכם.
אולם לעוברים ותינוקות רכים שנפטרו אין אצלנו מקום.
לאורך עשרות שנים, ומבלי שניתנה הדעת לגבי ההשלכות של מנהג זה – מוסדות הבריאות בארץ ורוב רובה של החברה הישראלית קיבלו את העובדה כי לעובר או תינוק רך אין בונים קבר משלו או מצבה, לא עושים לוויה או מקיימים טקסי אבלות. ובכך, נלקח מבני המשפחה המענה לצורך האנושי העמוק בקיומה של פרידה אקטיבית ובמקום מוגדר של קבורה וייצוג מוחשי לאובדן שיהווה עבורם מחזיק-זיכרון.
בימים אלו מסתמנת תנועה של שינוי – הן בהבנת המשמעות של  תהליכי פרידה עבור זוגות שאיבדו עובר או תינוק והן בצורך במקום קבורה ובמצבה. במחלקות הלידה בבתי חולים יש התחלה של יצירת פרוטוקולים חדשים להתנהלות במקרים של אובדן הריון או אובדן בלידה והנחיות שמאפשרות לזוג בחירה להתנהלות הקבורה. אפשר לקרוא על כך עוד באתר החשוב כל כך 'לידה שקטה'.

לאם שאיבדה תינוק במהלך ההיריון אין יום זיכרון, סרט זיכרון או אלבום תמונות, ואין אף אחד שהכיר. כשאין זיכרון מוחשי אין את מה 'להחזיק' – אין מקום או חפץ שאליו אפשר לקשור את הרגשת החסר הגעגוע והכמיהה. ישנם הזיכרונות של התחושות בהריון, של התנועות בבטן ושל שיחות פנימיות, אולם אין עדות ש'מעידה' על קיומו, וחסרונו. אין עוד מישהו בעולם שזוכר את הבעיטות בבטן. "לפעמים, כמו זכרונות ילדות מטושטשים זה נדמה שאולי זה כלל לא היה" מספרת לי אם.
נשים שעברו לידה שקטה מתארות עד כמה זה היה משמעותי עבורן שעוד מישהו ראה את התינוק שלהן, אחרי הלידה. שעוד מישהו עד לקשר הזה שהן חיות בתוכן, עד לקשר שהן איבדו.


הזיכרון צריך מקום, מקום שנוכל לבוא אליו וללכת ממנו, מקום ששומר אותו, ששומר עליו. כדי שגם אם לרגע אנחנו לא החזקנו אותו – הוא לא יעלם, כדי שלא נצטרך לשאת כל רגע את כל כובד האחריות של: לזכור ולא לשכוח.  שנוכל לסגל לנו שכחון בריא וזיכרון שמאפשר חיים.
ככל שיש פחות זיכרונות מוחשיים או משותפים תהיה נטייה רבה יותר של הפרט להחזיק את הזיכרון וליצור לו מוחשיות, כי אחרת נדמה שגם הוא, הזיכרון, יאבד. כאב האובדן מבקש נוכחות.  
הזיכרון משאיר את הקשר חי.  תנועת המשך החיים יכולה להחוות כמצב מסוכן עבור הזיכרון,  נדמה שאם נמשיך הלאה בחיינו משהו יישאר מאחור ויישכח.  ההיריון הבא שמגיע לאחר אובדן הריון קודם מדגיש את הקונפליקט והמאבק הפנימי: ככל שההיריון הנוכחי גדל, הסביבה ברובה, באופן מובהק מגיבה רק אל החיים החדשים שצומחים ואינה מביעה שום יחס לאובדן. "אני רוצה לצעוק עליהם כל הזמן איך יכול להיות שאתם לא מבינים שיש לי עוד ילד! פתאום אף אחד לא מדבר עליו כמו על ילד, זה הפך להיות 'הדבר שקרה ושצריך להתגבר עליו' אבל הרי היה לי עוד ילד, תפסיקו להתעלם ממנו!" היא התקשרה אלי זועמת וכואבת כשכולם הביעו רק שמחה והקלה רבה כשראו את ההיריון החדש מבצבץ מתחת לשמלה.


הפחד לאבד את הזיכרון, לאבד את הקשר עם מי שלא נוכח עשוי להיות זה שכובל את התנועה שלנו - יצירת טקס קבוע, כתיבת בלוג, אתר או קבוצה וירטואלית, נטיעת עץ, לענוד שרשרת מסוימת - זו האפשרות ליצור תזכורת, סימן, ייצוג או מקום שמעניקים את האפשרות להיות גם עם מי שלא נוכח כאן, ובו בזמן גם עם מה שקורה עכשיו.    
כל עוד יש זיכרון, האין הוא גם יש. הזיכרון משאיר את הקשר חי.  שומרי הזיכרון משמשים כנקודת משען, משמרים מידע ומאפשרים לאדם תנועה פנימית של מעבר אל המקום בו האובדן נמצא  – לגעת בו – ולחזור אל המציאות.

 

​

*******

​​

  • החוקרת רינה בנארי מסבירה על מקומם של החפצים כסוכני זיכרון: "ביכולתם הקונקרטית או הוירטואלית של החפצים, לשמר מידע ולאפשר לאדם 'לעבור' אל המקום בו התרחש אירוע משמעותי חד–פעמי או מתמשך ובו נקבעו דפוסי עולם — לגעת בו — ולשוב ממנו אל המציאות העכשווית.  החפץ החומרי מניע את השיח, מהווה גירוי קונקרטי שבזכותו נחשפים ביטויים ערכיים משמעותיים [...] המונח חפץ כולל בתוכו מהות גשמית אותה ניתן לראות, לחוש ולגעת בה, והן את המהות הרוחנית המבטאת כמיהה, רצון ונטיית לב."   

bottom of page