גם אחרי מהפכת metoo# ולמרות הבית הפמיניסטי שבו גדלו הבנות שלי אני מזהה את החיוך המתאמץ מדי שמופיע על פניהן כשהן נכנסות לבירור או בדיקה רפואית. אותה הילדה שביסודי הרחיקה במכות כל מי שעצבן אותה ובתיכון עשתה את אותו הדבר דרך מבט מצמית, זו שכשאישה צעירה לא יכולה לסבול התנהגות מרצה וזיוף, עוטה על עצמה כעת פנים וקול של מרשמלו כשהיא צועדת אל תוך המרפאה. 
התנהגות מתנחמדת זו תגובה לסטרס או פחד או מצוקה אומרת החוקרת שלי טיילור  (Taylor, 2000).  כשחוקרים התחילו לחקור סטרס אצל בני אדם, הם התבססו על מחקרים שנעשו על חיות ושהצביעו על שתי דרכי התמודדות עם איום: לחימה או בריחה. לחימה או בריחה הן אכן ללא כל ספק חלק מהרפטואר האנושי לתגובה לאיום, אך יש לפחות שתי סיבות לחשוד שהן לא היחידות, מתארת טיילור: המין האנושי לא היה שורד אם הוא לא היה מפתח דרכים להגן על צאצאי השבט בזמן של סכנה. לחימה יכולה להשאיר את הצאצאים שבחבורה בסיכון לחשיפה לטורף, ובריחה עם תינוק או פעוט, עשויה להיות איטית ומסורבלת ולכן מסוכנת יותר. אחת התאוריות מסבירה זאת דרך מבט על חברות קדומות בהן מטלות היום יום היו מחולקות על פי מין: הגברים היו אחראים על הציד והנשים על הילדים ועל ליקוט מזון בסביבה הקרובה. כתוצאה מכך, תגובות הנשים לאיום אולי התפתחו באופן שיגן לא רק על עצמן אלא גם על הצאצאים שעדיין לא יכולים לדאוג לעצמם.  יצירת קשר, התקבצות והתחברות עם הקבוצה לטובת הגנה משותפת של כולם, הייתה מעשה יעיל להישרדות במצבי איום בפרט וכפי הנראה כדרך התמודדות עיקרית עם תנאי סטרס בכלל.
טיילור זיהתה שהמכניזם הפיזיולוגי הישרדותי שגורם ליצירת קירבה והתחברות כמנגנון תגובה לאיום מתווך על  ידי אוקסיטוצין    וטבעה את המושג  Tend and Be Friend. 
נדמה שהתיאוריה משנהייתה מוכרת בציבור תפסה לה שם של "התגובה הנשית לאיום". אך קבוצת המחקר של טיילור ומחקרים נוספים בעקבותיה מציינים כי תגובת הקירבה והחיברות נצפתה בשני המינים. אמנם נמצא כי אצל נשים השימוש בתגובה זו גבוה יותר מגברים, אך ההבדל זניח.   
אז בואו נגיד את זה קצר וברור: התנהגות מתנחמדת מדי היא תגובת הגנה. נקודה. התנהגות מתנחמדת מצביעה על קיומו של סטרס גבוה. לשלושת ה F המוכרים: Fight, Flight, Freeze  - לחימה, בריחה או קפיאה, נוסף ה F הרביעי: Friend  – להתחבר, במילותיה של טיילור, או: Fawn = התרפסות(התחנפות, התרצות) שטבע ב 2003 פיט ווקר, (Pete Walker) פסיכותרפיסט שמתמחה בעבודה עם הורים שעברו טראומה מורכבת בילדותם, או Feign  שהציעה Cathy Malchiodi פסיכולוגית וחוקרת, שבתרגום חופשי אומר: העמדת פנים של התקרבות והתחברות כאסטרטגיה פעילה ויעילה להישרדות. 

את מה שראיתי על הבנות שלי, זיהיתי על עצמי וראיתי קורה אינספור פעמים סביב בדיקה רפואית או בחדר לידה. אני לא בטוחה שסקאלת ההתנהגות המתנחמדת עולה ביחס ישיר לסקאלת המצוקה, זה לא שיותר נחמדות מעידה על יותר מצוקה וההיפך, אבל נדמה לי שאפשר לומר בבהירות: בחדר לידה, בעת בדיקה או פרוצדורה רפואית: התנחמדות יתר ממש כמו תגובה תוקפנית מעידה על התמודדות עם מצוקה פנימית.