ספריית מאמרים | תחום הB.O.T מנקודות מבט שונות

התפתחות של מקצוע חדש

מיני אוונג'לין ג'ורדון הייתה רופאת השיניים הראשונה בארצות הברית שהתמחתה ברפואת שיניים לילדים. כתוב עליה שבמקביל לשנים בהן היא למדה בבית הספר לרפואת שיניים, היא ניהלה מרפאת בריאות בבית יתומים בסן פרנסיסקו.  עד שבשנת 1909, אחרי כעשור של עבודה במרפאת שיניים כללית, היא הקימה את מרפאת השיניים הראשונה בארצות הברית המוקדשת לילדים בלבד.

אנחנו לא מכירות, מיני ואני. היא סיימה את תפקידה כאן בעולם לפני שאני הגעתי אליו, אבל אני מתארת לעצמי שחוץ מהגדרת האספקטים המקצועיים השונים של טיפול שיניים אצל ילדים, גם היא שאלה את עצמה שאלות כגון: איך אפשר ללמד ילדים קטנים ליצור מערכת יחסים טובה ובריאה עם השיניים שלהם? איך להעניק מידע לילדים כך שהמידע יועיל ולא יפחיד?   איך ליצור בטחון אצל ילד שמגיע לטיפול?  מה לעשות עם ילד שמתנגד לטיפול? שנתקף חרדה?  האם יש דברים שצריך לעשות אחרת לפני הטיפול או אחריו? ואני מתארת לעצמי שבין היתר אלו השאלות שהובילו אותה לאסוף את המידע שהיא צברה אל ספר לימוד.

לפני מיני, לא הייתה מרפאת שיניים שמוקדשת לילדים. מישהו היה צריך להתחיל, וזו הייתה מיני שהייתה לא רק רופאת שיניים, אלא לאורך שנים, גם פגשה ילדים יום-יום, כשעבדה במרפאת היתומים, ומן הסתם, הניסיון הרב של שני התחומים הללו הצטלב והביא איתו את ההבנה שילדים צריכים דרך טיפול ספציפית ושונה מטיפול במבוגרים.  נדרשו עוד כחמש-עשרה שנה של פרקטיקה בקליניקה לילדים עד שהיא הוציאה את ספר הלימוד הראשון בנושא בשנת 1925, והיא זו שבהמשך גם ייסדה את האגודה האמריקאית לרפואת שיניים לילדים. היום זה נראה לא מובן איך אפשר בלי התמחות ברפואת שיניים לילדים אבל מישהו היה צריך להגיע מהשטח ולחבר את התחומים. במהלך קריאה על התמחויות של רפואת שיניים (במסגרת המנהג המוזר לקרוא דברים לא קשורים) גיליתי שקיימת גם הכשרה ספציפית למומחיות ברפואת שיניים עבור בעלי צרכים מיוחדים, כמו מוגבלות שכלית פיזית או נפשית. עוד תת תחום שהתפתח מתוך ההכרה כי נדרשת למידה של דרכי גישה והתייחסות ספציפיות אל אנשים עם צרכים מיוחדים. וכי לא תמיד מספיק כוונות טובות ואינטואיציה.    

חלק מהשינוי שהעולם עבר בעשורים האחרונים קשור להכרה כי מקצועיות ומקצוענות קשורה לידע תאורטי ופרקטי באותה המידה שהיא קשורה לדרכי גישה והתייחסות.    "החברה הישראלית לרפואה מודעת מין ומגדר" שהוקמה בארץ ב 2009 היא דוגמא לכך. 


מקצועות חדשים מתפתחים לרוב, כמו ברפואת שיניים לילדים, מתוך הצטלבות בין תחומים שהיו עד עתה מפוצלים ומתוך מצוקה של אוכלוסייה מסוימת וזיהוי של צורך שמחפש מענה ושעדיין לא קיבל התייחסות פרופסיונאלית.  התפתחות מקצוע העבודה הסוציאלית כתוצאה של המצב החברתי בתקופת המהפכה התעשייתית במאה ה-19 , היא דוגמא טובה לכך.  השינוי ברמת החיים הביא לעלייה ביוקר המחייה ואיתו הופיע גם העוני. המעבר מהכפרים לערים יצר בדידות והעדר תמיכה קהילתית, וכך מתוך הצורך לסייע לשכבות החלשות התפתחו אז ארגוני התנדבות ראשונים של נשים מהמעמד הבינוני שהחלו להתנדב ולסייע לשכבות חלשות. כל זה נמשך כך זמן רב ובמקומות רבים - עד שבשלב מסוים הפכה התופעה של ארגוני מתנדבים קטנים לתהליך של התמקצעות, ובסוף המאה ה 19 הוקם בית הספר הראשון לעבודה סוציאלית.

דוגמא נוספת אפשר לראות על מקצוע ייעוץ ההנקה שלאורך הרבה שנים לא נחשב מקצוע ("החברה לרפואת הנקה בישראל" הוקם רק ב2018! כארגון רשמי)
בשנות ה 60 של המאה העשרים בארה"ב ואח"כ גם באוסטרליה וסקנדינביה התפתחו קבוצות תמיכה בהנקה של אימהות לאימהות, והן היו המקור למידע ולעזרה בקשיי הנקה. לא היה שום מקור מידע ותמיכה אחר. ארגון לה לצ'ה הוקם על ידי קבוצת נשים מניקות שרצו להפיץ את המידע שהן אספו ובאותן שנים (1956-60) התחיל לראשונה להתפרסם רבעון של ספרות מדעית אודות הנקה.  רק ב 1985 הוקם IBCLE (ארגון בינלאומי להכשרת יועצות הנקה).
ההכרה בייעוץ הנקה כמקצוע לקחה הרבה שנים -  בתחילת שנות ה 2000 בארץ היו שצחקו עלי שאמרתי שאני עוסקת בהדרכת הנקה. תגובות כמו "מה זה השטויות האלו שאתן ממציאות, נו באמת, הרי מחברים תינוק לציצי וזהו, נשים עושות את זה בכל העולם ועכשיו צריך "מומחית" להנקה?!" היו תגובות נפוצות, והיו גם שכעסו שאנחנו מעזות לדרוש תשלום עבור פעולה שאמורה להיות עזרה הדדית בין נשים. הקורס הראשון מטעם משרד הבריאות בישראל להכשרת אחיות כיועצות הנקה החל רק ב 2010, עד אז, התמיכה בנשים מניקות הייתה כמעט על רק על בסיס ידע אישי ואינטואיציה.  

גם תחום ה B.O.T היה הריון לא מתוכנן, גם כאן ההתפתחות החלה מתוך צורך שהלך ותפח וחיפש מענה מקצועי, גם כאן הצטבר ידע מתוך עבודה בשטח והכרה שיש כאן שדה עם צורך ייחודי שדורש דרכי התייחסות ותקשורת מותאמות.  וכך לאט לאט, דרך מחקר שטח עמוק החלה התנועה של סימון אזור חדש על המפה הטופוגרפית של מקצועות הלידה.

 

 

*קרן פרידמן גדסי 2022