נדמה לי שאנחנו כל הזמן בונים -  בונים לנו בית מקרטונים בגיל חמש, בונים את העסק, בונים קורס, בונים הרצאה, בונים את הקשר.
צורות בניה מעניינות אותי. אני אמנם לא בונה בתים אבל בונה דברים אחרים, וכך קרה שבשנים האחרונות נהייתי חובבת כתבות על ארכיטקטורה - בעיקר כאלו שמתארות דרכי בנייה שיוצרות שינוי. אז אני לומדת מושגים כמו 'אדריכלות ספונטנית'  'בנייה ורנקולרית' ועוד, ולמרות שאפשר אולי לומר שברור שאופי המבנה בו אנחנו נמצאים משפיע עלינו, ונדמה שאין בכך חידוש - בכל זאת אני מגלה שאני מגיבה בשמחה ומשיכה לא מוסברת בכל פעם שאני נתקלת בתיאורים על אדריכלות חכמה שיצרה שינוי בריאותי או שינוי קהילתי משמעותי.
אנחנו מתנהגים שונה ומרגישים אחרת בסביבות שונות, זה לא חדש, אבל האם אנחנו זוכרים שזה אומר שהתגובות הפיזיולוגיות שלנו משתנות?  שיכולת הריכוז שלנו עולה או יורדת בהדהוד עם סביבה שונה?   שמערכת החיסון שלנו משתנה מתוך הקשר שלה אם אדם מסוים או מקום מסוים ורמת העייפות או הערנות, גם הן, מבלי שנשים לב, מושפעת בין היתר מחוויה בתוך מרחב ספציפי. 
הפרטים שמשפיעים הם רבים מאד, חלקם ברורים לנו כמו צבע הקירות או האם החלל משותף או פרטי (צריך גם וגם..)  אבל נתונים על בתי חולים מספרים כי גם לגובה הכיסאות יש חשיבות (שאפשר יהיה לשבת באותו הגובה של התינוק באינקובטור למשל), ויש השפעה מסתבר גם לשאלה האם ההליכה בתוך המבנה מעוררת את הסקרנות (!) "תוכנית הבניין צריכה להיות קוהרנטית מספיק כדי שנרגיש שאנחנו מבינים איפה אנחנו נמצאים ומצליחים להתמצא בקלות ובבטיחות, אך בה בעת היא צריכה להיות גם מורכבת מספיק כדי לשמר את תחושת החקירה והמסתורין, הרגשה שלא כל החללים נחשפים בפנינו בבת אחת." (מתוך המאמר המרתק על 'בתי חולים בריאים')
אז הנה מה שאני מבינה עד כה: אדריכלות שיוצרת שינוי זו אדריכלות שרואה לנגד עיניה התרחשות משותפת בה המבנה הינו חלק מהפיזיולוגיה של התהליכים שמתרחשים בתוכו:  כמו תהליכי למידה, הבראה, תקשורת או אינטימיות. 
כך הרגשתי כשהקשבתי למייקל מרפי שמספר על בית חולים ברואנדה שהמבנה שלו תוכנן מתוך השאלה הזו: כיצד צורת המבנה עצמה יכולה להפחית את התפשטות מגפת המחלות הזיהומיות שתקפה את הקהילה המקומית.  מרתק לא פחות, היה התיאור כי בית החולים נבנה דרך שיתוף הקהילה בבנייה עצמה. מאות מתנדבים הגיעו לעזור בבניה וביניהם נגרים מומחים, שהגיעו ולימדו את המתנדבים איך לבנות רהיטים בעצמם – עבור בית החולים. הדרך שבה הבנייה התקיימה מגלמת בעצמה מהלך של שינוי קהילתי ותאמה את רעיון המבנה שנועד לשפר בריאות קהילתית.

הארכיטקטורה שאנחנו עוסקות בה דרך ה B.O.T קשורה לתכנון ובניית מבנים מסוג אחר - אנחנו בונות דרכי תקשורת, בונות מערך למידה, בונות תהליך קבוצתי. 
במהלך בנייה ב B.O.T אנחנו רוצות לבדוק למשל:
•    כיצד גם דרך הבנייה עצמה מכילה בתוכה אלמנטים של יצירת קשר, למשל מרחיבה את הקשר ביננו לבין הקולגות שלנו, ביננו לבין עצמנו. 
•    באיזה אופן המידע שאני מלמדת יוצר גם בי עצמי, עניין וסקרנות. הזיהוי הזה יסלול את הדרך להנחיה מחוברת.
•    כיצד הקורס נבנה ומשתנה מתוך האינטראקציה עם ה'סביבה' שלו – כלומר מתוך קשר ותקשורת עם המשתתפות של הקורס הספציפי הזה.
•    וכמו בארכיטקטורה מחוברת, אנחנו מחפשות דרכים לבנות מפגש שיעניק למשתתפים בו גם תחושת התמצאות וגם חוויה של סקרנות וחקירה
ארכיטקטורה שיוצרת שינוי היא כזו שלעולם יוצרת קשר חי ועכשווי עם מי ומה שהיא עוצבה למענו.   אם תוכן  הלמידה  בקורסי B.O.T  הוא הקשר עם מה שחי בתוכנו,
אי אפשר לבנות את תכני הלימוד או להנחות אותם - בלי שהם יחיו בנו. אפילו אם את מנחה כבר עשור.